ורשה (Warsaw) הינה בירת פולין והגדולה בעריה, וערב מלחמת העולם השניה היו בה כ- 370,000 יהודים שהיוו %30 מאוכלוסיית העיר. בין שתי המלחמות הייתה ורשה מרכז תרבותי-פוליטי חשוב  ליהדות.

עם כיבוש פולין על ידי גרמניה, בספטמבר 1939, הפכו היהודים קורבנות לפגיעות ולאפליה. רבים מהם נחטפו לעבודות כפייה, רכושם הוחרם, והם היו מושא להתעללויות מצד החיילים הגרמנים. באוקטובר 1939 הטילו הגרמנים על אדם צ'רניאקוב להקים את "מועצת הזקנים" (היודנרט - Judenrat).

באמצע נובמבר 1940 נסגר הגטו היהודי בוורשה, ששכן בליבה של השכונה היהודית בצפון העיר. בשטח שהיה כ- %2.4 מתחומי העיר נדחסו כ- %30 מאוכלוסייתה. המבנים היו רעועים, ללא אמצעים סניטאריים והצפיפות הייתה רבה. הגטו כותר בחומה גבוהה (3 מ') ועליה גדר תיל, דבר שניתק את היהודים מהעולם החיצון. הרעב הגדול ומיעוט המזון הפכו לאחד מגורמי התמותה השכיחים.

מאז קיץ 1941 פעלו בגטו בעלי מפעלים גרמנים שהשיגו זיכיון לפעילות בשטח ורשה ואט אט הקימו שם מפעלים. למרות השכר הזעום שקבלו העובדים, המשיכו היהודים בעבודה זו כאשר החרדה מפני הגירושים מהווה גורם מדרבן נוסף לכך. העדר אמצעי מחיה מינימליים גרם להברחות רבות, בעיקר של מזון, שגם ילדים ונשים לקחו חלק בהן תוך סכנת חיים. השוטרים והשומרים למיניהם – גרמנים, פולנים ויהודים – היו שותפים לסוד וקיבלו דמי 'לא יחרץ' בעבור שיתוף הפעולה.

למרות האיסור על לימוד התקיימה בגטו פעילות תרבותית-חינוכית עשירה במחתרת. האיסור לא חל על בתי ספר מקצועיים בחסות "אורט", אשר קיימו קורסים מקצועיים החל משנת 1940. הלימודים כללו תחומים רבים - אמנות, ארכיטקטורה וגרפיקה, כל זאת במסווה של קורסים מקצועיים רגילים.

בצד הלימודים התקיימו בגטו חיי תרבות ערים ביוזמתם של ארגוני מחתרת. "ייקאר" ("יידישע קולטור ארגאניזאציע"), ארגון חשאי לטיפוח תרבות יידיש שהוקם בגטו, קיים ערבי ספרות והתכנסויות לציון יובל של יוצרים יהודים ידועים. ארגון מחתרתי אחר, "תקומה", ריכז סביבו את אוהדי השפה והיצירה העברית. בגטו פעלו ספריות חשאיות שהשאילו ספרים אסורים בקריאה. סופרים ומשוררים ידועי שם פעלו בגטו, מחזות הועלו על ידי להקות תאטרון וקונצרטים נוגנו על ידי נגני תזמורת סימפונית. כן ראו אור, באורח מחתרתי, עיתונים אשר סיפקו מידע על הנעשה מחוץ לגטו ושימשו במה להבעת דעות במגוון נושאים.

ארכיון רינגלבלום, או בשמו המחתרתי – "עונג שבת", עסק באיסוף עדויות ותעודות, ועודד את האוכלוסיה לכתוב על חיי הגטו בכל התחומים. עם מימוש ה"פתרון הסופי" נאספו בארכיון נתונים על הגירושים, נגבו עדויות מנמלטים ממחנות ההשמדה וכן הוצא בולטין-על שהעביר לחו"ל מידע אודות תהליך ההשמדה. ארכיון רינגלבלום שניצל, הכולל תיעוד עשיר, יומנים ועיתונות מחתרת, משמש כאוסף מקורות חשוב לחקר התקופה.

תנועות הנוער הציוניות החלוציות מילאו אף הן תפקיד חשוב בגטו, בשימן דגש על הישרדות, בצד טיפול בדמותו הרוחנית של הנוער.

הגירוש (האקציה הגדולה) החל ב- 22 ביולי 1942 ונמשך עד ה- 21 בספטמבר 1942(ט' באב עד יום כיפור). בעשרת הימים הראשונים הוצאו מן הגטו כ-65,000 יהודים. בשבוע הראשון של אוגוסט נלקחו לכיכר השילוחים (Umschlagplatz) 200 הילדים מבית היתומים של יאנוש קורצ'ק. הגרמנים ועוזריהם ערכו מצוד, סרקו רחובות ובתים והוציאו כל אדם הנמצא בביתו. הם לא חסו על הילדים. בסוף האקציה נותרו בגטו כ- 60,000 איש אשר קיבלו אישורי עבודה והועסקו במפעלים של הנאצים. למעשה הפך הגטו למעין מחנה עבודה; יתר תושבי הגטו נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה (Treblinka).

במהלך הגירוש התארגנו תנועות הנוער והקימו את אי"ל-ארגון יהודי לוחם, שמטרתו להתנגד לגרמנים לכשיבואו לחסל את הגטו. ב- 19 באפריל 1943 (א' פסח) נכנסו הגרמנים בכוחות מתוגברים לגטו כשמטרתם לשלח את תושביו הנותרים לטרבלינקה. תושבי הגטו לא נענו לקריאות הגרמנים להתייצב לבדיקת תעודות והסתתרו בבונקרים שחפרו מבעוד מועד. החיילים הגרמנים, שלא ציפו לגלות את הגטו ריק מיושביו, הופתעו עוד יותר כאשר נתקלו בהתנגדות מזויינת. הגרמנים התקדמו בגטו תוך שריפת ופיצוץ הבתים, דבר שאילץ את לוחמי אי"ל לשנות את שיטת הלוחמה שלהם - מהבונקרים הם הגיחו לפעולות חבלה. המרד נמשך כחודש ועורר הד רב בארצות הכיבוש ברחבי אירופה. עוד בעיצומה של המלחמה היה המרד לאגדה, למופת בעל משמעות היסטורית.

כאמור, הפעילות התרבותית בגטו הייתה רבה ועשירה. דוגמא לכך ניתן למצוא ביצירותיה של האלינה אולומוצ'קי, שציירה ללא הרף את הארועים השונים ואת תחושותיה לגביהם.