Skip to main content Skip to page footer

אלה ליברמן-שיבר

1927-1998

אלה שיבר (לבית ליברמן) נולדה בשנת 1927 בברלין למשפחה מבוססת. האב יהושוע, היה סוחר פרוות והאם, רוזה, ילידת פולין (בנדין [Bendin]) היתה מיילדת. פרט לאלה היו עוד שלושה ילדים – ברטה (נ. 1919) אלכסנדר (נ. 1922) וליאו, צעיר הילדים (נ. 1929). החינוך בבית היה יהודי-ציוני, כשאלה היתה חברת תנועת הנוער של בית"ר.

ב-1938, בשל מוצאה הפולני של האם, נאלצו בני המשפחה לעזוב את גרמניה. הם עקרו לבנדין, מקום מושב משפחת האם. במהלך מלחמה העולם השניה הועברו בני המשפחה המורחבת לגטו המקומי. באוגוסט 1943, באקציה האחרונה, ירדה המשפחה – ההורים, אלה וליאו אחיה - למחבוא – בור שנחפר על ידם מתחת לארגז האשפה בסמוך לביתם. (ברטה ואלכסנדר נלקחו קודם לכן למחנות עבודה בגרמניה). מזונם סופק להם על ידי ליאו, בן השלוש עשרה, שנהג להתגנב בלילות לבית, וכן על ידי פולני, שהיה השרת של הבית, שסיכן את חייו  והביא למחבוא מצרכים חיוניים נוספים. יום אחד נשאל הפולני ידי איש ה-ס."ס. לפשר מעשיו ליד המחבוא, ומשסרב להסגיר את המשפחה, הוכה, כנראה למוות. לאור זאת הבין האב שהמחבוא אינו בטוח יותר, ובני המשפחה יצאו והסגירו עצמם לגרמנים. הם חיו בגטו עד לדצמבר 1943, ואז, בטרנספורט האחרון שולחו ההורים, אלה ואחיה ליאו לאושוויץ.

במחנה הרכוז הופרדו הנשים מהגברים, כשהאחרונים שולחו מיד למשרפות ואילו  אלה, בת השש-עשרה ואימה, בת הארבעים ושתיים, נשלחו לעבודה בבית חרושת לתחמושת, שם עבדו משך שעות ארוכות בתנאים קשים ביותר, בתת תזונה ובהעדר תנאים היגייניים. במהלך הזמן נודע לאחד מאנשי ה-ס."ס. כי אלה מציירת, והיא התבקשה לצייר תמונת בן משפחה שנהרג בחזית, על פי צילום. חומרי הציור סופקו על ידו וכן גם מזון לאם ולבת. איש ה-ס."ס. בקש ממנה כי תיעתר לבקשת עמיתיו ותרשום את  דיוקנאות  קרוביהם.  בזכות ציורים אלו נמנעה העברתה של האם למקום אחר, והן נשארו יחד משך כל הזמן. בינואר 1945, הובלו אלה ואימה חלק ב"מצעד המוות". הן הובאו למחנה נוישטאט (Neustadt) שהיה מחנה לווין של רוונסבריק (Ravensbrück).

אלה ואימה שוחררו על ידי בעלות הברית ב-2 במאי 1945 והחליטו לחזור לפולין לחפש קרובי משפחה. השתיים הגיעו ל-בידגוש - ברומברג (Bydgoszcz – Bromberg), שם נפגשה אלה עם מי שיהיה לבעלה, עמנואל שיבר, קצין יהודי בצבא הפולני, שהיה מוצב בסביבה ושמע כי נמצאים במקום יהודים ניצולי מהמחנות, ורצה לפגוש אותם.  ב-2 בפברואר 1946 נשאו השניים וב-23 במאי 1946 יצאו, יחד עם האם, את פולין באמצעות ארגון "הבריחה" והגיעו למחנה עקורים שליד מינכן, משם קיוו להמשיך לישראל.

אניית "בן הכט" בה הפליגו, נתפסה ב-12 במרץ 1947 על ידי הבריטים בחופי הארץ, ושש מאות נוסעיה הועברו למחנה בקפריסין באנית מלחמה בריטית. במהלך הנסיעה הקצרה, ציירה אלה ליברמן-שיבר, על דפנות בטן האניה את מפת ארץ-ישראל, רובה ויד של צעיר המגרשת את הבריטים.  במשך תקופת המעצר בקפריסין, העביר עמנואל שיבר במסגרת אצ"ל קורס הכשרה צבאית, והכין מעין ספר הדרכה, שלווה באיורים של כלי הנשק, חלקיהם והשימוש בהם, שנעשו על ידי האמנית. לימים (1985) הוענק לה  על כך "עיטור לוחם המדינה" על ידי משרד הבטחון, "על חלקה במאבק לתקומת ישראל". אלה ליברמן-שיבר לקחה גם חלק בפעילות אמנותית שארגן האמן נפתלי בזם בקפריסין. 26 האמנים הכלואים, שהשתתפו בקורס הזה, הפיקו בסיומו אלבום שנקרא בגרוש קפריסין, וכולל 26 חיתוכי לינוליאום, "מחיי שארית הפליטה במחנות קפריסין", שנעשו על ידי "ציירים מתלמדים מבין גולי קפריסין, בהדרכת נפתלי בזם". בשער האלבום נכתב: 

 

קפריסין תחנה אחת בדרך
הייסורים לארץ ישראל.
שמשמעותו היהודית של שם זה
גדרות תיל דוקרני; בטלה מאונס
והידרדרות לניוון.
ואף בתוך מציאות זו שקקו חיים
על אלה ספר בתוך ספר זה
חברים ממחנה ישראל שבגרוש
קפריסין.

 

תקופת המעצר בקפריסין הסתיימה ובמאי 1948, הגיעה המשפחה, כשאלה-שיבר ליברמן בהריון מתקדם, עם ביתה הבכורה עדה, לחיפה. שם קבעו את ביתם. אלה ליברמן-שיבר למדה ציור ואמנות באוניברסיטת חיפה ועסקה בהוראת ציור.

את סדרת ציורי החיים על קו הקץ, המתאר את זוועות היום יום בתקופת המלחמה, החלה האמנית ליצור ב-1945, ביוזמת בעלה, שחשב שהמבע האמנותי יעזור לה להשתחרר מהטראומות שחוותה. הסדרה הגיעה לידי סיום בחיפה, ב-1948 והוצגה לראשונה בבית קולנוע חיפאי ב-1950.  שנתיים לאחר מכן הוצגו היצירות במוזיאון בית לוחמי הגטאות ולאחר מכן נתרמו לאוספו הקבוע. מאוחר יותר הודפסו היצירות בליווי הסברים של האמנית, במספר מהדורות בעברית, באנגלית ובגרמנית, כשעתה נערכים לגרסה בסינית.

בשנת 1998 נפטרה אלה ליברמן-שיבר בחיפה, כשבעלה, ושלושת ילדיה, ממשיכים בפעילות ההנצחה של האמנית. לאחר מותה קבלה "תעודת הערכה והוקרה" מרעיית נשיא המדינה על יצירותיה ועל תרומתה המרכזית “לזכרון השואה ולהבטחת העתיד.”

ד"ר פנינה רוזנברג


:םייפרגוילביב תורוקמ

.2006 ראורבפ ,הפיח ,רביש לאונמע םע תרבחמה ןויאר

.1992 ,תואטגה ימחול תיב ,ץקה וק לע םייח .רביש-ןמרביל הלא