שטוטהוף Stutthof)) היה מחנה ריכוז לא הרחק מדנציג (Danzig), ופעל מה-2 בספטמבר ?1939 ועד ה-9 במאי 1945. בתחילה כונה המחנה "מחנה לשבויי מלחמה אזרחיים", אך החל מה-8 בינואר ?1942 הוכר כמחנה ריכוז ממלכתי. במהלך השנים עברו דרכו כ-115,000 אסירים, מתוכם נספו כ-65,000 וכ-22,000 נשלחו למחנות ריכוז אחרים. עד להפיכתו למחנה ריכוז שוחררו כמה אלפים מהמחנה, ושאר האסירים ששרדו שוחררו עם שחרור המחנה בידי הצבא האדום והצבא הפולני. בשטוטהוף נכלאו יהודים, פולנים, רוסים, נורבגים ודנים.

בראשית קיומו שימש שטוטהוף כמחנה להשמדה באמצעות עבודה (Vernichtung durch Arbeit), ותנאי העבודה בו היו קשים ביותר. בשנת ?1943 השתפרו במקצת תנאי האסירים הלא יהודים. האסירים הועסקו במפעלים שונים ובבתי חרושת לנשק. תחילה שוכנו בצריפי עץ של המחנה הישן, ובשנת 1943 בצריפי בטון שנבנו במחנה החדש. לעיתים קרובות נערכו הוצאות להורג, בעיקר של פעילי תנועת ההתנגדות. בשנת ?1944 הגיעו משלוחים גדולים של יהודים (בעיקר נשים), שהועברו מן הארצות הבלטיות ומאושוויץ. הם עברו סלקציה וחלקם נשלח לתאי הגז. רוב היהודים שהגיעו למחנה נספו. בינואר ?1945 פונו רוב מחנות הלווין יחד עם מחנה האם עצמו מערבה לסביבות לבורק (Lebork). בצעדות מוות אלה, בתנאי חורף איומים, נספו עשרות אלפי אסירים. משלוחים אחדים פונו גם בדרך הים, על גבי סירות. ב-9 במאי ?1945 שוחרר המחנה ואותה עת היו בו כמה מאות אסירים בלבד.

בין הנשים שהיו כלואות במחנה ולאחר מכן באחד ממחנות הלווין שלו נמצאה האמנית אסתר לוריא, אשר הנציחה את דיוקנאות עמיתותיה הכלואות, על פיסות נייר קטנות, אותן שמרה על גופה משך כל התקופה עד לשחרורה.