מחנה נואה (Noé) הוקם ע"י משטר וישי ליד טולוז (Toulouse) בחורף 1941-1940. זאת בעקבות פרסום כתבות עוינות בעיתונות הזרה שציינו את התנאים המחפירים במחנות ואת אחוזי התמותה הגבוהים. נואה אמור היה להיות מעין "מחנה לדוגמה" ונועד להזים את הביקורת. הוא הוקם במתכונת של "מחנה בית חולים" ובתחילה נדמה היה למפונים אליו כי מצבם הוטב. את גדר התיל שחצצה בין ה"איים" והפרידה בין המחנה לעולם החיצון החליפה גדר עץ נמוכה, וביצירות המתארות את המחנה רואים את האופק הפתוח. את המחנה הקיפה צמחיה, ובמקום צריפי עץ הוקמו מבני בטון בעלי חלונות, מצוידים בכיורים ובתנורים. המבנים היו מרווחים יחסית ובהם"מיטות עם מזרונים אמיתיים". הארוחות הוגשו בחדר אוכל מסודר עם שולחנות מכוסי שעווניות ובצלחות אמיתיות.

אולם עד מהרה התפוגגה האשליה. הקור העז היכה באוכלוסייה, שכן מפאת מחסור בחומרי דלק לא הוסקו התנורים. הנהלת המחנה הגיבה בנוקשות על כל תלונה, המזון נשלל מאלו  שהלינו על כמות האוכל וטיבו, והמתמידים בתלונות נכלאו בבלוק מיוחד, מגודר בתיל, ושוכנו בתאים קטנים ולחים.

הטיפול הרפואי היה הכשל בשיאו: במחנה שסווג כ"בית חולים" נעדרו אמצעים רפואיים מינימליים; המרפאה נסגרה בשל מחסור בציוד רפואי, ולרשות אוכלוסייה גדולה של כאלף וחמש מאות זקנים, נכים וחולים, הועמד רופא אחד ויחיד! סצנות המתארות זאת נעשו על ידי קרל שווזיג.

השילוחים מזרחה לא פסחו גם על מחנה זה. החל מאוגוסט  1942 יצאו טרנספורטים של גברים, נשים וילדים, רובם ממוצא גרמני. שני השילוחים הראשונים עוררו במקצת את דעת הקהל הצרפתית, והארכיבישוף של טולוז, מונסיניור סאליאז' (Saliège), פרסם ב-23 באוגוסט  1942 "איגרת רועים" שהוקראה בכנסיות רבות בטולוז ובסביבתה:

"בגורל דורנו נפל לחזות במחזות המרגשים הללו של ילדים, נשים וגברים, אבות ואמהות, שאליהם מתייחסים כאל עדר בזוי של בני משפחה המופרדים זה מזה ונשלחים לעבר יעד בלתי ידוע ]...[ היהודים והיהודיות הללו הם בני אדם ]...[ הם שייכים לגזע האנושי. נוצרי אינו יכול לשכוח זאת."

קריאת הכנסיה לא הפסיקה את מדיניות השילוחים והיא נמשכה עד לפברואר 1943, כשהמחנה כבר כמעט רוקן מיושביו הכשירים לשילוח.

1. Serge Klarsfeld. Vichy Auschwitz: Le rôle de Vichy dans la Solution Finale de la question juive en France - 1942. 2 vols, Fayard, Paris, 1983, p. 355.