אלכסנדר בוגן

אלכסנדר בוגן נולד בווילנה (Vilnius) בשנת 1916 למשפחת כצנבוגן (Katzenbogen) שהיו רופאים. סבו היה ר' טוביה מוולקוביסק (Walkowisk), אישיות תורנית מפורסמת ורב בעירו. בוגן למד ציור ופיסול בפקולטה לאמנות של האוניברסיטה בוילנה.

הוא היה מפקד של גדוד פרטיזנים ביערות נארוץ' בבלארוס וחדר לגטו וילנה בתקופה הקשה ביותר, כשרבים מפעילי הציבור עמדו מיואשים מול ההרס הוודאי. במסגרת אירגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.א.) אירגן קבוצות של נוער יהודי והוליך אותם אל היער, אל הגדוד הפרטיזני "נקמה", שנודע לאחר מכן לתהילה במבצעי הלחימה שלו.

בהיותו בגטו, רשם בוגן את תושביה, סימטאותיה ואתריה של וילנה, "ירושלים של ליטא"; וביער, בין קרב לקרב, צייר את הווי הלוחמים ודמויות הפרטיזנים היהודים.

עם תום הקרבות חזר אל האקדמיה לאמנות בווילנה, ובשנת 1947 סיים את חוק לימודיו בהצטיינות, נתמנה פרופסור בבית הספר הגבוה לאמנות בלודז' ונתפרסם בפולין כצייר ופסל, תפאורן ומאייר ספרים.

בשנת 1951 עלה לישראל ומאז הוא עוסק בציור, בפיסול ובחינוך לאמנות. האמן תרם מיצירותיו מתקופת המלחמה לאוסף האמנות של "בית לוחמי הגטאות".

בוגן העיד על אופי יצירותיו במלחמה ועל הסיבות להן:

"ראינו ילדים עזובים, ראינו אנשים מובלים לטבח. ואת העפרון  לא הנחתי מידי. צייר הנדון למוות היה מנציח אנשים הנדונים להשמדה.  האם היתה זאת חוויה אסתטית בלבד?  האם הייתי שלם עם מצפוני: להפוך אם שכולה, ילדה עזובה וזקן גווע לדוגמנים? כפרטיזן רשמתי סטנוגרמות, תוך כדי הליכה לפעולה, רכון על רובה או דרוך במארב. רשמתי את היער, את חברי לנשק, ואף את הקרב עצמו. לא היה שולחן, לא היו צבעים ולא נייר. מצאתי נייר אריזה. שרפתי ענפים יבשים והכינותי פחם לרישום. בבריגדה היה עיתון של הפרטיזנים. באולר חרטתי בלוח עץ והכינותי גלופות בשביל הדפוס הנייד. אספתי פיסות נייר ועליהם רשמתי. שאלתי את עצמי למה ציירתי, כאשר נלחמתי יום ולילה. זהו דבר הדומה להמשכיות ביולוגית. כל אדם. . . מעוניין להמשיך את עמו, את משפחתו, להוביל את פרי יצירתו (ילדיו) לעבר העתיד ולהשאיר דבר מה. מוטיבציה אחרת היתה להביא מידע, למה שכונה העולם החופשי, אודות הפעילות האכזרית של הגרמנים - איזשהו תיעוד. לספר אודות זה לעולם …שלא היה מיודע להיות יצירתי בסיטואציה של השואה, זוהי גם מחאה. כל אדם כאשר עומד פנים מול פנים עם סכנה אכזרית, עם המוות, מגיב בדרך זו. האמן מגיב באמצעיו שלו. זוהי המחאה שלו. אלו הם כלי הביטוי שלו. הוא מגיב בדרך אמנותית. זהו כלי הנשק שלו. הוא חייב להשאיר את חותמו כ"מענטש" (כבן אדם) על האנושות. זה מוכיח שהגרמנים לא יכלו לשבור את רוחו."

מקורות:

ארכיון בית טרזין, גבעת חיים איחוד

אלכנסדר בוגן. המרד. הוצאת יד ושם ובית לוחמי הגטאות, 1989.

Alexander Bogen. Revolt. Yad Vashem and Beit Lohamei Haghetaot-Ghetto Fighters’ House, 1989.

Janet Blater and  Sybil Milton. Art of the Holocaust. Pan Books, London, 1982.

Mary  S. Constanza. Living Witness: Art in the Concentration Camps and Ghettos. The Free Press, New York, 1982.

Miriam Novitch, Resistenza Spirituale-Spiritual Resistance 1940-1945: 120 Drawings from Concentration Camps and Ghettos. The Commune of Milan, Milan, 1979.