Malva Schaleck

שאלק נולדה ב18- בפברואר 1882 בפראג, למשפחה יהודיה אמידה ותרבותית שמקורה בבוהמיה. היא היתה הצעירה בארבעה הילדים. בקומת הקרקע של הבנין בו התגוררה המשפחה היתה חנות ספרים גדולה בבעלותם,  כאשר ברשות המשפחה היתה גם ספריית השאלה, ספריית מוזיקה (Musik Schalec) וחנות רהיטים (Möbel Schaleck) בחלקים אחרים של העיר. 

סבה יוסף (Joseph)  ואביה גוסטב  (Gustav)לקחו חלק בפעילות תרבותית ופוליטית הקשורה לתנועה הלאומית הצ'כית, כאשר חנות הספרים שימשה כסאלון לאינטלקטואלים, פעילות שלא הופסקה גם משנפטר האב באופן פתאומי (1889) והומשכה על ידי האם, יהודית לבית ווהל (Wohl). לאחר מספר שנים נשאה האם בשנית לרופא ד"ר שניצר (Dr. Schnitzer), והמשפחה עקרה להוהנלבה (Hohenelbe), שם סיימה האמנית את לימודיה התיכוניים. לאחר מכן עברה האמנית למינכן, שם למדה משך שנה אמנות ב"אקדמיה לנשים" (Frauenakademie). לאחר מכן עברה לוינה, שם הקימה סטודיו, וקרובי משפחה שחיו שם סייעו בעדה בקשרים חברתיים ומבחינה כלכלית.

בהיותה בוינה קנתה לעצמה שאלק שם של אמנית דיוקנאות – כשמושאי יצירתה היו בעיקר דמויות ממשפחות יהודיות מהמעמד הבינוני הגבוה. שמעה כאמנית דיוקנאות הלך לפניה גם בפראג. 

דודה פפי (Peppi), בנקאי, שהיה גיסו של יוהן שטראוס הבן (Johann Strauss Jr.), ומקורב מאוד לחוגי האמנות בוינה, התגאה מאוד בפעילותה האמנותית של מלווה שאלק, והקים לה סטודיו בבנין התאטרון הווינאי (Theater an der Wien). הוא אף הציג אותה בפני אמנים ודמויות מהחברה הגבוהה בוינה, שחלקם היו למודלים של יצירותיה, כמו למשל  קתרינה שראט (Katerina Schratt), שהיתה אהובתו של הקיסר פרנץ יוסף (Franz Joseph). מלווה שאלק התערתה בחוגים האמנותיים, ביניהם המלחינים יוהן שטראוס הבן וברהמס (Brahams).

עם "האנשלוס" – סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה, במרץ 1938 - והחלת חוקים אנטישמיים על ידי הנאצים, ברחה האמנית מוינה, בעזבה אחריה את כל עבודותיה בסטודיו. אל מלווה שאלק 

התלוותה דודתה אמה ריכטר (Emma Richter), שבנה נרצח זמן קצר קודם לכן על ידי הנאצים בשל פעילותו הפוליטית. השתיים עברו ללייטמוריץ (Leitmoritz), שבצ'כיה, שם גר אחיה של מלווה, רוברט (Robert), שהיה שופט העיר. תקופת חייה שם אופיינה בחרדות ובמצוקה. היא היתה תלויה בנדיבות ליבם של אנשים רבים, ותוך כדי היותה במנוסה נודע לה על גורלם הקשה של חלק מבני משפחתה. 

בשנת 1942 שולחה מלווה שאלק לגיטו טרזין, תקופה שאופיינה בקשיים פיזיים ובמצוקות נפשיות. בטרזין, למרות בריאותה הררופפת, יצרה האמנית בהחבא יצירות רבות, בהן תארה סצנות מחיי הגטו. יצירותיה, שנעשו בעפרון, בפחם ובצבעי מים, אשר הוחבאו בקירות המבנים ונמצאו לאחר השחרור, הינן עדות נאמנה לאספקטים שונים של אורח ותנאי החיים בגטו-מחנה טרזין. 

לאחר שסרבה לצייר רופא שהיה משתף פעולה, שולחה מלווה שאלק לאושוויץ ב18- במאי 1944, שם נפטרה.

מספר גדול מיצירות האמנית נתרמו על ידי אחייני האמנית - ליזה פיטקו (Lisa Fittko) והאנס אקשטיין (Hans Eckstein),  וכן על ידי דוד זיסקינד (David Ziskind) ומשה קנובלוך (Moshe Knobloch), לאוסף האמנות של "בית לוחמי הגטאות".

מקורות

ארכיון בית טרזין, גבעת חיים איחוד

Janet Blater and Sybil Milton. Art of the Holocaust. Pan Books, London, 1982.

Mary S. Constanza. Living Witness: Art in the Concentration Camps and Ghettos. The Free Press, New York, 1982.

Miriam Novitch, Spiritual Resistance: Art from concentration Camps 1940-1945 – A selection of drawings and paintings from the collection of Kibbutz Lohamei Haghetaot. Union of American Hebrew Congregation, 1981.

Lisa Fittko. Solidarity and Treason: Resistance and Exile 1939-1940. Northwestern University Press, Evanston, Illinois, 1993.