מאלין (פלמית: Mechelen צרפתית: Malines) היא עיר מרכזית בבלגיה, במחוז אנטוורפן, באמצע הדרך מאנטוורפן לבריסל. בזמן המלחמה גרו בה כ- 60,000 נפש. ב- 1942 בחרו השלטונות הגרמניים בקסרקטין הישן מן המאה ה-18, על שם הגנרל דוסין דה סן ז'ורז' (Dossin de Saint Georges), שבתוך העיר הישנה, למחנה לאיסוף יהודי בלגיה ולשילוחם למזרח. נראה שהמקום נבחר בשל מרכזיותו ביחס לתפוצת האוכלוסייה היהודית בבלגיה, ובשל קשר הרכבות הנוח משם למחנות במזרח אירופה.

הקסרקטין, שנמצא סמוך לנהר ולפסי הרכבת, היה מבנה אחד בן שלוש קומות, המקיף חצר גדולה מכל צדדיה. המקום נבחר למחנה בקיץ ?1942 במסגרת ההכנות ל"פתרון הסופי", ועדיין לא היה מוכן בתחילת המעצרים. ב-22 ביולי ?1942 נעצרה באנטוורפן קבוצה ראשונה של יהודים בתחנת הרכבת. הם הובלו למחנה ברינדונק (Breendonk), וכעבור חמישה ימים הועברו כאסירים ראשונים למחנה במאלין. בשבועות הראשונים לקיום המחנה הגיעו למאלין גם יהודים שנקראו להתייצב במקום על סמך צווי גיוס לעבודה שחולקו למן ה-25 ביולי.

בתוך המחנה חולקו האסירים לקבוצות אחדות: יהודי משלוח (Transport-Juden), ששולחו בהזדמנות הראשונה; נתיני ארצות שהיו בעלות בריתה של גרמניה או ארצות ניטרליות, Z. Juden)), חלקם לא נשלח מהמחנה; מקרי גבול כגון בני תערובת או יהודים הנשואים בנישואי תערובת, וכו', (Entscheidungs- ,(falle כעבור זמן מה נשלחו ה"מקרים" הללו למחנה ויטל (Vitel) שבצרפת; כמו כן היו כלואים במחנה יהודים שהיווי "סכנה" מבחינה פוליטית, (S. Juden), ואשר הועברו לבתי סוהר או למחנות עונשין. לקראת סוף קיומו של המחנה היו בו גם כמה עשרות צוענים.

התנאים במחנה השתנו במרוצת הזמן. נראה, שהמצב השתפר מבחינה חומרית לאחר שפיליפ שמיט (Philippe Schmidt), עזב את תפקידו כמפקד המחנה, אולם ההתעללויות באסירים נמשכו והאוכל היה דל.

בין הכלואים במחנה היו גם אמנים, שיצירותיהם מתעדות את החיים שם כמו אירן ועזריאל אברט, ז'ק אוקס ולאון לנדאו.