מאוטהאוזן (Mauthausen) היה מחנה ריכוז שהוקם זמן קצר אחרי סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה - האנשלוס. המחנה היה ליד מחצבת גרניט, כחמישה ק"מ מהעיירה מאוטהאוזן באוסטריה עילית. האסירים הראשונים שהובאו למחנה באוגוסט 1938, הועסקו בהקמת המחנה ובהפעלת המחצבה. בצד פושעים, שהובאו למחנה בשנתו הראשונה, נכלאו בו בהמשך אסירים מדיניים, יהודים, צ'כים, רוסים, יוגוסלבים, וכן כלואים שהובאו מהולנד, מצרפת, מבלגיה, מלוקסמבורג ומיוון. זרם האסירים בני הלאומים השונים נמשך עד שנת 1944, כשחלק מהם מוצאים להורג ע"י הגסטפו כבר עם הגיעם למחנה. ממאי ?1944 התחילו להגיע למחנה משלוחים גדולים של יהודים שעברו את הסלקציה באושוויץ. ב- 25 בינואר ?1945 הגיע המשלוח הראשון של מפוני אושוויץ למאוטהאוזן. משך כל תקופת קיומו עברו בו כ-200,000 איש, מהם נספו כ-120,000.

עם פרוץ המלחמה חל שינוי באופי המחנה והמשטר בו. תוך פרק זמן קצר גדל מספר האסירים, כאשר המחנה הפך למקום ריכוז, דיכוי והכחדה של יסודות מדיניים בלתי רצויים ברייך ושל יסודות מתנגדים מארצות הכיבוש. השינוי באוכלוסיית האסירים גרר הרעה דרסטית בתנאים ששררו במחנה. הוחמרו היחס לאסירים והעונשים, מנות המזון קוצצו, והאסירים שוכנו בצפיפות רבה יותר. תנאי התברואה הורעו, ובעקבות זאת פשטו מגפות טיפוס הבהרות ודיזנטריה וגדלה מאוד התמותה.

מול השער הראשי של המחנה היה מגרש המסדרים. שם חייבים היו האסירים לעמוד למפקד בוקר וערב, ושם נערכו גם הוצאות להורג בנוכחות כל האסירים. מצידו השני של מגרש המסדרים היו שלושה בנייני אבן. שניים מהם נועדו לשירותי המחנה (מטבח, מקלחות ומכבסה) ובשלישי היו בית הסוהר (הבונקר) ותא הגזים, שהוסווה כמקלחת. מתחת לבונקר הייתה המשרפה ובתא ממול הוצאו אסירים להורג בירייה. האסירים היהודים סבלו התעללויות ואכזריות יותר משאר האסירים. הם הועסקו בכריית מנהרות למפעלי תעשיית הנשק, ותוך זמן קצר הפכו לשברי אדם.

עם התקרבות החזית, בחודשים מרץ-אפריל 1945, פונו אסירים ממחנות אחרים ונשלחו במסעות רגליים למאוטהאוזן. רבים מהם ניספו בשעת הפינוי. במאוטהאוזן שוכנו במחנה אוהלים, על קרקע בוצית ובצפיפות רבה. במקום לא היו תנאי תברואה והיגיינה כלשהם והאוכל היה מועט. מגפות של טיפוס הבהרות ודיזנטריה גרמו למותם של כלואים רבים.

ב-4 במאי ?1945 החלו אנשי ה-ס.ס. לעזוב את המחנה ולמחרת נכנסו למחנה שתי שריוניות של צבא ארצות הברית. האסירים פתחו את השערים והמחנה שוחרר.

יהודה בקון, היה נער צעיר, שעבר מספר מחנות טרם הגיעו למאוטהאוזן, שם רשם מספר רישומים המתארים את החיים שם.