מקס (מאייר) בואנו דה מסקיטה

מקס (מאייר)  בואנו דה מסקיטה  נולד ב-31 בינואר 1913, באמסטרדם, למשפחה יהודית  ממוצא פורטוגלי. חמשת ילדי המשפחה, שלושה בנים ושתי בנות, למדו עברית, קיבלו חינוך דתי ונהגו ללכת לבית הכנסת.  ילדותו של מקס עברה עליו ברובע היהודי שבעיר, שהיה מקום ססגוני ושוקק חיים. אביו עבד בקהילה היהודית ותחביבו היה כריכת ספרים עתיקים, שאחד מהם ניתן למלכת הולנד. אימו, מרגרטה  דה סווארטה (Margaretha de Swarte), שהיתה הדמות המרכזית במשפחה, עודדה את ילדיה להתעניין באמנות. בגיל שבע קיבל בואנו דה מסקיטה מאימו ערכה של עפרונות ומכחולים והחל לרשום. בגיל  שש-עשרה לקח אותו אביו לביקור במוזיאון ההולנדי המלכותי "רייקסמוזיאום" (Rijksmuseum), שם התוודע לראשונה ליצירות רמברנדט (Rembrandt van Rijn), שאף הנציח את הדיוקנאות של אבות משפחת דה מסקיטה, המצויים באותו מוזיאון. אותה עת גמלה בליבו של מקס ההחלטה להפוך לצייר.  

בשנים 1934-1931 למד בואנו דה מסקיטה ב"אקדמיה לאמנויות" ובשל הצטיינותו זכה בפרס היוקרתי "פרס רומא". בכספי  המילגה נסע לרומא. באוירה הפשיסטית ברומא, תחת משטרו של מוסוליני, לא חש האמן בנוח, ולאחר שהות של מספר שבועות  חזר לביתו. הוא החל ללמוד עיצוב גרפי משום שלא יכול היה להתפרנס מציור.

בשנת 1936 הוטחו לעברו של  בואנו דה מסקיטה קריאות אנטישמיות  על ידי נער הולנדי, דבר שעורר בו את הרצון להגר לארץ-ישראל. כדי  לקבל "סרטיפיקט" היה עליו ללמוד משך שנתיים מקצועות הדרושים בארץ היעד, כמו עבודות מתכת וחקלאות, דברים שהיו זרים לו כאמן וכאיש גרפי. הוא הצטרף ל"פדרציה של הנוער היהודי ולקבוצת "הכשרת דוונטר" ( Einzel-Hachshara Deventer), ולמד בחוות "דה אכטרהוק" (de Achterhok) שבאזור הררי בהולנד, טיפול בסוסים, חליבה ועבודות חקלאיות נוספות, שאמורות היו להכשירו לעבודה בארץ-ישראל. בקשתו לקבלת "סרטיפיקט" נדחתה משום שבאותה עת ניתנה העדפה במכסת האשרות, לפליטים צעירים שברחו מגרמניה.

ב"הכשרת דוונטר" פגש את אליזבט דה יונג (בֶּפּי) Elisabeth) de Jong, 'Beppie'), אותה נשא לאישה באמסטרדם ב-1938. בני הזוג גרו בהמסטד (Heemstede) ומקס  עבד בבית דפוס בהארלם (Haarlem).

ב-10 למאי 1940 פלשו צבאות גרמניה להולנד. חמישה ימים לאחר מכן נכנעה הולנד והפכה לשטח כיבוש גרמני. עם החרפת המדיניות האנטישמית נאלצו מקס בואנו דה  מסקיטה, רעייתו והוריה לחיות במסתור. לאחר שלושה עשר חודשים הם התגלו, בעקבות תפיסתו של פעיל מחתרת הולנדי שבפנקסו צויין מקום המסתור שלהם. בני המשפחה נעצרו  ושולחו, דרך מחנה המעבר ווסטרבורק (Westerbork) לאושוויץ-בירקנאו, לשם הגיעו ב-23 באוגוסט 1943.

רוב בני משפחתו של האמן נספו במחנות הריכוז. הורי רעייתו שולחו לתאי הגזים, אביו ואחד מאחיו, יופ (Joop) הוכו למוות באושוויץ, אימו ואחותו קיטי (Kitty), שהיתה בהריון, הובלו מיד עם הגיען לתא הגזים. אחותו הבוגרת שרה נלקחה יחד עם בעלה לטרזין, ומשם הובאו לתאי הגז באושוויץ. האמן, שמספרו היה 123709,  עבד בעבודות כפיה באושוויץ ושולח למספר מחנות: קולושוב (Koloshov), סווינטוכלוביץ' (Swientochlowice), מאוטהאוזן (Mauthausen) וגוסן (Gusen). עם כניסת בעלות הברית למחנה גוסן באפריל 1945 שוחרר, אולם בשל מצבו הבריאותי הירוד נשלח לבית חולים בלינץ (Linz).

בנובמבר 1945 חזר האמן לאמסטרדם, שם מצא את רעייתו, שבגופה נעשו ניסויים רפואיים, ואת אחד מאחיו אפי (Appie). היחסים בין בואנו דה מסקיטה ורעייתו התערערו, הוא עזב את ביתו ובשנים 1948-1946 חי בצרפת, באיטליה והגיע לישראל. הוא לקח חלק פעיל ב"בריחה", בעליה ב', ולחם כאיש גח"ל  (גיוס חוץ-לארץ) במלחמת העצמאות בצפון הארץ.

ב-1948 חזר להולנד שם המשיך, דה מסקיטה ביצירתו האמנותית, כשהוא משלב בנושאיו גם את חוויותיו מתקופת השואה. האמן נישא שוב ובשנת 1966 נולדה בתו קיטי (Kitty), שנקראה על שם אחותו האהובה.

בעקבות משבר נפשי קשה, שלווה בנסיון התאבדות, אושפז דה מסקיטה בשנת 1972במרפאתו של ד"ר בסטיאנס (Bastians), פסיכיאטר הולנדי שפיתח צורת טיפול חדשנית באנשים הסובלים מטראומות בעקבות השואה, באמצעות שימוש ב-אל.אס.די. בתקופה זו יצר דה מסקיטה יצירות רבות המעוגנות במאורעות הקשורים בו ובבני משפחתו בתקופת השואה, בסגנון השונה לחלוטין מזה שיצר קודם לטיפול.

ב-5 בפברואר 2001 נפטר מקס בואנו דה מסקיטה בביתו בהולנד, זמן מה לאחר יום הולדתו ה-88, אותו חגג בחוג ידידיו הקרובים.

ד"ר פנינה רוזנברג

:םייפרגוילביב תורוקמ

תיב ןואיזומ .הטיקסמ הד ונאוב (רייאמ) סקמ :ץיוושואב םירפרפ .גרבנזור הנינפ
.1999 ,תואטגה ימחול

Max Bueno de Mesquita. Rijks museum Vincent van Gogh, Amsterdam, 1977