מחנה דראנסי
מחנה דראנסי(Drancy) , ששכן בפרבר פאריסאי, מכונה גם "חדר המבוא לאושוויץ" על שום השילוחים הרבים והתדירים שנעשו ממנו לכיוון מחנה ההשמדה. המחנה, שהועד במקור לשכן חיילים, הורכב מחמישה רבי קומות, בצורת "ח", שכיתרו חצר גדולה. לאחר המאסרים ההמוניים של יהודי פאריס, מאוגוסט 1941 ואילך, הפך דראנסי למחנה "יהודי" ונוהל בזה אחר זה בידי שלושה אנשי ס.ס., שהופקדו על ענייני היהודים במהלך המלחמה.
בחודשים הראשונים היו כלואי המחנה גברים בלבד, זרים ומקומיים, שנאסרו במהלך המאסרים ההמוניים ברבעים השונים בפאריס, וארבעה שילוחים יצאו ממנו מזרחה. אחר-כך הגיעה תקופה מרובת מאסרים ושילוחים 40,000 איש שולחו ב-40 שילוחים. קורבנות האקציה ההמונית של ה- 16 ביולי 1942 שינו את פני אוכלוסיית המחנה; לראשונה נראו בין הכלואים נשים וילדים. בני המינים השונים הופרדו בחופזה זה מזה, ולא אחת לא היה סיפק בידם לחלק את התכולה הדלה של מטענם האישי. המחנה המה אדם, הצפיפות גברה, מצב התזונה החמיר, אך הייאוש והמצוקה התגמדו לנוכח הסצנות האכזריות בעת השילוחים. אלה החלו ב-19 ביולי 1942, שלושה ימים לאחר המצוד, והתקיימו שלוש פעמים בשבוע. באוגוסט ?1942 הובאו לדראנסי ממחנות פיטיוויה (Pithiviers) ובון-לה-רולאנד- (Beaune-La-Rolande) ילדים בגילאי 2-12, שהופרדו מהוריהם ששולחו מזרחה. הילדים הובאו באוטובוסים, כשהגדולים יותר מנסים ככל יכולתם לשמור על הקטנים. גם ילדים אלו הועלו לקרונות חתומים שהובלו למזרח.
המחנה אורגן על פי מודל של מחנה ריכוז נאצי. בציניות אכזרית הרחיב מנהל המחנה את שיתוף האסירים היהודים בתפקוד המחנה. בין השאר הפקיד בידי הכלואים שבני משפחותיהם נמצאו במחנה את המשימה של הבאת כלואים חדשים שחיו בהסתר בפאריס. הנכשלים סיכנו בכך את חייהם של יקיריהם ששימשו כבני ערובה.
הניתוק מהעולם החיצון בדראנסיהיה כמעט מוחלט. למעט בשעות שהוקצו לכך, נאסר על הכלואים לצאת מהבניינים לחצר, משום שזו הייתה מלאה תמיד בקבוצות גדולות של כלואים חדשים או במגורשים. המשמעת הייתה חמורה וקשוחה, ועונשים כבדים, לא אחת אלימים ביותר, הוטלו על מפירי החוקים; בחלקם היו אלה קנטרניים במכוון, כמו איסור על צפייה בחלון ואיסור עישון.
את גלריית הכלואים העשירה הנציח האמן אייזיק- אדולף פדר, שהיה מבין הכלואים שנשלחו למחנות המוות ולא חזרו.
Georges Wellers, who became friendly with Gotko in Drancy, wrote: A Drancy, pour faire venir le matérial nécessaire, il fallait obtenirune autorisation spécial et il était interditde faire de la peinture en dehors des chambrées. C'est la raison pour laquelle, à Drancy, Gotkone fit que des portraits au crayons et rarement à la gouache. A ma connaissance, il commençaun seul tableau: l'interieur d'une cuisine. [In Drancy you had to ask for special permission to get painting materials. It was not permitted to paint outside the rooms. This was the reason why Gotko only did portraits in pencil and only rarely painted in gouache. As far as I know he began with one painting: the interior of a Kitchen.] (George Wellers. De Drancy à Auschwitz. Centre de Documentation Juive Contemporaine, Paris, 1946, p.182.)
Signed, lower right: Gotko. Also signed by other inmates, including J. Rosenthal, I. Kischka and Rivinof. Inscribed (in French) upper left, middle and lower right: 1er jour de l'an 1943, cuisine 4, Drancy [The first day in 1943, kitchen no. 4, Drancy]
© Beit Lohamei Haghetaot
Museum Number 1703.